סוכני ה-AI שלכם פועלים עם הרשאות של עובדים. מישהו מפקח על מה שהם עושים?

הארגונים כיום משלבים יותר ויותר סוכני AI אוטונומיים בתהליכים עסקיים. הסוכנים האלה יכולים לגשת למערכות, לשלוף מידע, לבצע פעולות ולקבל החלטות באופן עצמאי. אבל לצד היתרונות התפעוליים, הם יוצרים גם סוג חדש של סיכון אבטחה פנימי. 🕵️

📊 מחקר חדש של Exabeam שנערך בקרב 600 מנהלי אבטחת מידע וכספים ברחבי העולם, מצא ש:

🔓 48% ממנהלי האבטחה רואים בסוכני AI ובמערכות אוטונומיות הפועלים עם גישה עודפת, שנפרצה או שלא נעשה בה שימוש כמתוכנן, את האיום המשמעותי ביותר על הארגון כיום.
🛡️ 60% משתמשים בכלי אבטחה או ממשל ייעודיים ל-AI, ו-56% הרחיבו את השימוש במערכות SIEM וניטור קיימות כדי לפקח גם על סוכני AI 🔍
🧠 56% משתמשים בטכנולוגיות Behavior Analysis ובניתוח דפוסי הפעילות של הסוכנים, בעוד 29% מבצעים בקרה ידנית.
🧩 27% ממנהלי האבטחה מציינים כי היעדר הקשר התנהגותי ויכולת לקשר בין אירועים הוא המגבלה המשמעותית ביותר של מערכות הניטור הקיימות שלהם.
💰 ויש גם אתגר תקציבי: 55% ממנהלי האבטחה נאלצו לדחות או לצמצם יוזמת אבטחה משום שלא הצליחו להציג את הסיכון במונחים כספיים שיהיו מקובלים על סמנכ"ל הכספים.

הנתונים ממחישים את האתגר הכפול שעומד בפני מנהלי אבטחת מידע: מצד אחד, הצורך לנטר פעילות של סוכנים אוטונומיים שמקבלים גישה למערכות ולמידע רגיש 🔐. מצד שני, הצורך להוכיח את הערך העסקי של ההשקעה באבטחה שלהם.

וכאן עולה החשיבות של SOC חכם. 🧠 לא מספיק לדעת לאילו מערכות סוכן ה-AI ניגש ומה הוא ביצע. צריך להבין האם הפעולות שלו תואמות את תפקידו, האם הן חריגות ביחס להתנהגות הרגילה שלו, וכיצד הן מתקשרות לאירועים אחרים בארגון.

🔗 שילוב של ניתוח התנהגות, קורלציה בין אירועים ויכולות AI מאפשר לצוותי האבטחה לקבל תמונה רחבה יותר, לזהות סיכונים בצורה מדויקת יותר ולתעדף את הטיפול באיומים. 🎯

המקררים ברשתות הסופרמרקט התחממו ל־50 מעלות. האם ה־SOC ראה את זה?

המקררים ברשתות הסופרמרקט התחממו ל־50 מעלות. 🔥 האם ה־SOC שלהם ראה את זה?

השבוע, תוקפים הצליחו לשנות מרחוק הגדרות של מערכות קירור בסופרמרקטים בצרפת, ולהגדיר טמפרטורות של עד 50 מעלות. 🌡️ התוצאה: פגיעה במערכות הקירור, חשש לקלקול כמויות גדולות של מזון ונזקים כספיים שעלולים להגיע למאות אלפי אירו. 💸

🕵️ בפרספקטיבה של מנהלי אבטחת מידע, עולות כאן שאלות חשובות: האם נתוני הטמפרטורה ושינויי ההגדרות בכלל הגיעו ל-SOC? ואם הגיעו, האם הוגדרה התרעה 🚨 ומי היה אמור להגיב?

כלי EDR מספקים מידע חיוני על תחנות קצה ושרתים, אבל הם לא בהכרח רואים מה מתרחש במערכות שמפעילות את העסק בפועל. 👀 בקרי קירור, חיישנים ומערכות OT יכולים לספק אינדיקציות מוקדמות לפגיעה, גם כשאין התרעה מתחנת קצה.

🔗 כאן נכנסת החשיבות של חיבור בין מערכות ה־IT וה־OT לבין מערך הניטור הארגוני. שילוב נתונים על גישה מרחוק, שינויי תצורה וחריגות תפעוליות מאפשר ל־SOC לזהות אירועים חשודים בהקשר רחב יותר 🔎, ולהעביר התרעות בזמן לצוותי אבטחת המידע והתפעול.

אבטחת מידע לא נועדה להגן רק על המחשבים בארגון 💻, אלא גם על הפעילות שלו. 🛡️

האם Chrome Remote Desktop פתוח בארגון שלכם בלי שאתם מודעים לכך?

האם Chrome Remote Desktop פתוח אצלכם בארגון בלי שאתם מודעים לכך? 👀🔓
שירות Google Chrome Remote Desktop מאפשר להתחבר מרחוק למחשבים באמצעות דפדפן. הכלי אמנם נוח לגישה ולתמיכה מרחוק, אבל בסביבה הארגונית הוא עלול להפוך לערוץ גישה שאינו מנוהל או מפוקח על ידי צוותי ה-IT וצוות אבטחת המידע.

כשהשירות אינו חלק מפתרונות הגישה מרחוק המאושרים בארגון, מומלץ לחסום אותו. אבל חסימה של אתר האינטרנט בלבד אינה בהכרח מספיקה. 🚧

אז איך מוודאים שהשירות אכן חסום? 🧐
🖥️ ברמת תחנות הקצה: הגדרת מדיניות Chrome ארגונית, חסימת תוספים רלוונטיים ושימוש בכלי Application Control למניעת הרצת רכיב Chrome Remote Desktop Host.
🌐 ברמת הרשת: חסימת התקשורת לדומיינים המשמשים את השירות באמצעות Firewall, Proxy או פתרונות אבטחה כמו Zscaler ו-Fortinet, ובדיקת הכללתו במדיניות חסימת כלי גישה מרחוק.
🪪 ברמת ניהול הזהויות: בחינת הגדרות השירות והגבלות הגישה הרלוונטיות בסביבת Google Workspace.
📡 ברמת הניטור והבקרה: איתור תחנות שבהן הרכיב כבר מותקן, מעקב אחר ניסיונות גישה ובדיקת אפקטיביות החסימה לאורך זמן.

💡המלצה: לפני שמחילים מדיניות חסימה על כלל הארגון, כדאי להתחיל בפיילוט על מספר תחנות קצה, לוודא שאין פגיעה בפעילות התקינה ורק לאחר מכן להרחיב את האכיפה.

כמומחים באבטחת רשתות ארגוניות, בניהול ובקרת גישה, הניסיון שלנו מלמד שהגנה אפקטיבית אינה מסתכמת בחסימת שירות בודד, אלא דורשת שילוב נכון בין מדיניות, טכנולוגיה, ניטור ובקרה. 🛡️🔗

עד כמה אתם מכירים את שרשרת התקיפה שמאחורי SloppyRAT ?

עד כמה אתם מכירים את שרשרת התקיפה שמאחורי SloppyRAT 🐀?

מחקר חדש של צוות ThreatLabz מבית Zscaler מאפשר לנו להכיר טוב יותר את SloppyRAT, נוזקה שזוהתה בחודשים האחרונים ועלולה לשמש כהכנה למתקפות כופר. 💻 הנוזקה מאפשרת לתוקפים לשלוט מרחוק במחשב, להריץ פקודות, לאסוף מידע ולהתקדם למערכות נוספות ברשת הארגונית. היא כוללת מנגנוני הצפנה והסתרה מתקדמים שמקשים על זיהויה ועל ניתוח פעילותה. 🥷

איך מתבצעת ההדבקה? 🕸️
התוקפים משתמשים בשיטה שנקראת ClickFix, שבה המשתמש מתבקש להריץ פקודה במחשב, לכאורה לצורך אימות או תיקון תקלה. 🎭 בפועל, הפעולה מפעילה שרשרת הדבקה שבמסגרתה נעשה שימוש בכלי Windows לגיטימי בשם Finger , המתקשר עם שרת חיצוני דרך פורט TCP 79 ומוריד הוראות להמשך התקיפה.

אז מה הארגון שלכם יכולים לעשות כדי לצמצם את הסיכון? 🛡️
הנה כמה המלצות כלליות, שאותן יש להתאים למערכות אבטחת המידע של הארגון שלכם. בגדול, לאחר שמוודאים שאין צורך עסקי בשירות Finger , מומלץ:

🚫 לחסום תעבורה יוצאת מהארגון לפורט TCP 79 כדי למנוע את שלב ההורדה.
🔐 לחסום את הרצת finger.exe בתחנות הקצה ובשרתים באמצעות כלי ניהול ואבטחה כגון GPO, EDR או AppLocker/WDAC.
🧱 לוודא שגם תעבורה נכנסת מהאינטרנט לפורט זה חסומה.
📡 לתעד ניסיונות חיבור שנחסמו ולהעביר את הלוגים למערכת הניטור או לצוות אבטחת המידע.

⚠️ חשוב להבין – חסימת הפורט עוצרת את שלב ההורדה באמצעות Finger בשרשרת המתוארת, אך אינה מונעת דרכים אחרות להפצת הנוזקה ואינה מטפלת במחשב שכבר נדבק. לכן חשוב להמשיך להפעיל הגנת תחנות קצה וניטור שוטף, ולהנחות עובדים שלא להעתיק ולהריץ פקודות מאתרי אינטרנט לצורך "אימות" או "תיקון תקלה". 🚨 אם משתמש כבר הריץ פקודה חשודה, יש לפנות מיד לצוות אבטחת המידע.

🤝 מוזמנים להתייעץ עם מומחי אבטחת המידע של אינטרנט בינת כדי לבחון את החשיפה וליישם את ההגנות המתאימות לארגון שלכם.

העובד עזב את החברה לפני חצי שנה, אבל היוזר שלו עדיין פעיל בארגון

העובד עזב את החברה לפני חצי שנה, אבל היוזר שלו עדיין פעיל בארגון. 👻 בטוח שזה לא קורה בארגון שלכם?

זה אולי נשמע כמו עניין 'אדמין' קטן, 📱אבל בפועל הוא יכול להפוך לנקודת כניסה משמעותית לארגון. 🚪🧟 Zombie Accounts הם חשבונות שנותרו פעילים למרות שכבר אין בהם צורך: עובדים שעזבו, ספקים שסיימו פרויקט, יועצים חיצוניים או עובדים שעברו תפקיד, אבל שמרו על הרשאות שכבר אינן רלוונטיות.

הסיכון הברור הוא שהחשבון עדיין מאפשר לאותו עובד גישה למייל, למערכות ענן, ליישומים עסקיים ולקבצים רגישים. 🔓 אבל יש כאן סיכון נוסף: החשבון עצמו נשאר חשוף לתקיפה, כשלפעמים אף אחד כבר לא עוקב אחר הפעילות שלו. 👀

אם פרטי היוזר נחשפים בדליפת מידע, התוקף עשוי לקבל לידיו זהות ארגונית לגיטימית. 🎭 באמצעותה הוא יכול לגשת למערכות, לאסוף מידע, לנוע בין מערכות ואף לנסות להרחיב את ההרשאות. 🕸️

חשבונות כאלה נוצרים לרוב בגלל פערים בתהליכים – תהליך ה-Offboarding לא תמיד מסונכרן בין צוותי משאבי אנוש ל-IT ולצוות אבטחת המידע. 🔗 כך, עובד מוסר ממערכת אחת אבל נשאר באחרות, ספק מקבל הרשאה זמנית ללא תאריך תפוגה, או שעובד עובר לתפקיד אחר, וההרשאות הישנות נשארות פעילות. ⏳

חשוב לוודא שניהול זהויות והרשאות יכסה את כל מחזור החיים של המשתמש, מהצטרפות לארגון ועד לעזיבה. 🛡️ בדיקות הרשאה תקופתיות, זיהוי חשבונות לא פעילים, תפוגה אוטומטית של הרשאות זמניות ותהליך מסודר לביטול גישה הם חלק קריטי מההגנה.

ה- SOC עבד. ה- EDR היה מחובר. ועדיין – התוקפים נכנסו

ה SOC עבד. ה- EDR היה מחובר. ועדיין – התוקפים נכנסו. 🚨
בתקיפת סייבר שהתרחשה לאחרונה בישראל, הצליח גורם עוין לחדור לרשת של ארגון גדול. כאשר צוות ה- SOC ניסה להבין מאיפה התחילה התקיפה 🔍, במערכות המנוטרות לא נמצאה נקודת הכניסה.

הסיבה התבררה בהמשך: התוקפים נכנסו דרך קו תקשורת שחיבר אתר של הארגון בחו"ל 🌐. הקו והראוטר בקצה שלו לא היו מנוטרים, כך שהלוגים מהם לא הגיעו למערכות הניטור. זו הייתה נקודה שאף אחד לא הסתכל עליה. 👀

זה נשמע מוזר, אבל מדובר בתופעה לא מאד נדירה: ארגונים מצטיידים ב-EDR, ב-SIEM ובמערכות אבטחה מתקדמות 🔐, ומאמינים שאם המערכות המרכזיות מחוברת ל-SOC, זה אומר שהארגון מכוסה. אלא שהתוקפים לא בהכרח ינסו להיכנס דרך המקום המוגן. הם יחפשו את המקום שבו ההגנה חלשה יותר 🕳️, ולעיתים זו תהיה תשתית תקשורת, אתר מרוחק, מערכת ותיקה או רכיב שפשוט נשאר מחוץ למעטפת הניטור.

כך שהשאלה היא לא רק אילו כלי אבטחה יש לכם, אלא מה אתם לא רואים.
מומלץ למפות באופן יסודי 🗺️ את כלל הנכסים, קווי התקשורת, האתרים, המערכות והרכיבים בארגון, להבין איפה נמצאות נקודות החשיפה ולוודא שהלוגים הרלוונטיים מכל הסביבות אכן מגיעים למערכות הניטור. 📡

אפשר להשקיע משאבים בטכנולוגיה 💻, אבל לפני הכול, כדאי לוודא שאתם יודעים איפה כל הדלתות והחלונות. 🚪🪟

אחלה ששלחתם ניוזלטר ללקוחות… אבל מי באמת שלח אותו??

אחלה ששלחתם ניוזלטר ללקוחות… אבל מי באמת שלח אותו?? 👀
💡הדומיין הארגוני שלכם הוא הרבה יותר מכתובת אינטרנט 🌐 – הוא חלק מהזהות הדיגיטלית של הארגון ומהאמון שבניתם בקרב לקוחות, עובדים ושותפים.

אם גורם לא מורשה 🥸 מצליח לשלוח מייל שנראה כאילו הגיע מהדומיין שלכם ⚠️, כפי שקרה לאחרונה לארגון ישראלי בתחום התיירות, הנזק יכול להיות משמעותי. מצד שני, גם הגנה מחמירה שלא הוגדרה נכון עלולה לגרום למיילים וניוזלטרים לגיטימיים של הארגון להגיע ל Spam 🗑️ ולא ללקוחות.

היום זה מורכב במיוחד. לא רק שרת הדואר שולח בשם הארגון. גם מערכות CRM, פלטפורמות שיווק 📣, מערכות סקרים, ספקים ושירותים חיצוניים עשויים להזדקק להרשאה לשלוח בשם אותו דומיין.

כאן נכנסים מנגנונים המאפשרים להגדיר מי רשאי לשלוח בשם הדומיין 🔑, לאמת את מקור ההודעות ולסייע לשרת המקבל להבחין בין הודעה לגיטימית לבין ניסיון התחזות. אבל האתגר האמיתי הוא לא רק להגדיר אותם פעם אחת, אלא לדעת לאורך זמן מי משתמש בזהות הדיגיטלית של הארגון ומה קורה למיילים שנשלחים בשמו 🔎.

באינטרנט בינת פיתחנו את היכולת הזו, כמענה לצורך שעלה אצל אחד הארגונים הגדולים שאנו מעניקים לו שירות שוטף של תשתיות תקשורת ואבטחת מידע. בנינו פלטפורמה וכלים המאפשרים לנו לנתח באופן שוטף את דוחות המייל והדומיין 📊, לזהות מקורות שליחה, להבין אילו הודעות נכשלות באימות או לא מגיעות ליעדן, ולאתר הגדרות שדורשות תיקון 🛠️.

כמי שמנהלים מאות דומיינים עבור לקוחות, אנחנו גם מזהים באופן יזום 🛟הגדרות אבטחה שאינן תקינות ומאתרים נקודות חולשה שבהן הדומיין עלול להיות חשוף לשימוש לרעה.

אם הדומיין שלכם מדבר בשם הארגון, כדאי לדעת למי נתתם את המיקרופון. 🎙️

כשה- SOC מוצף ב-False Positives, הבעיה כבר מגיעה לשולחן של ה-CIO

כשה- SOC מוצף ב-False Positives, הבעיה כבר מגיעה לשולחן של ה-CIO: הצוות שלו.ה מוקפץ שוב ושוב בגלל Alerts ⚠️ שמתבררים כסתמיים, שעות עבודה מתבזבזות 🕑 והעומס רק גדל. ומה שהכי מטריד זו האפשרות שאירוע אמיתי 🔔 כבר התרחש, אבל התפספס בתוך כל הרעש.

🔍אז מה עושים? כשלב ראשון, יש לנצל את היכולות של מערכות ה-SOC 🖥️מבוססות ה-AI, המאפשרות להפחית את התלות בבדיקה אנושית של כל Alert. הכוונה ליכולות כמו Correlation, Risk Scoring, Behavior Analysis ועוד. מערכות אלה לומדות לזהות התנהגות שגרתית של משתמשים וישויות, מזהות אנומליות, מחברות בין Signals  שונים ומאפשרות להעריך את רמת הסיכון המצטברת של אירוע.

אבל זה ממש לא מספיק ✖️

כדי להשיג צמצום משמעותי ב- False Positives, נדרש כיול מדויק מאוד🎯 של המערכת, להתאמתה לסביבה ולצרכים הארגוניים, כי פעילות לגיטימית בארגון אחד יכולה להיות חריגה בארגון אחר. יש לייצר Baseline נקי במסגרת Onboarding איכותי, שהוא הבסיס ליכולת של המערכת להבחין בין פעילות לגיטימית לבין התנהגות שבאמת צריכה להדליק נורה אדומה 🚨

עוד חלק מרכזי בתהליך הוא חיבור נכון של מקורות המידע. 📊 בארגונים רבים, המידע מגיע ממגוון מקורות, סביבות, וטכנולוגיות של ספקים שונים, ולכן חשוב לבצע Parsing איכותי של Events ממקורות שונים, לבניית תמונה רחבה ומדויקת יותר. כאן יש יתרון משמעותי למערכות שהן אגנוסטיות, המאפשרות לבצע סינתזה אפקטיבית של המידע מכל הסביבות.

עבור ה-CIO, המבחן האמיתי הוא האם הוא יכול לסמוך🛡️ על מערך ה SOC שלו, שתדע לנצל נכון את משאבי הצוות 🧑‍💻ולמקד אותו באירוע שעלול לעלות לארגון ביוקר.

כך בנתה אינטרנט בינת את התשתית שתומכת במטרופולין 24/7

כשמיליוני נסיעות בשנה תלויות במערכות מידע, אין מקום להשבתות ואין חלון לטעויות.

במהלך השנה האחרונה השלימו מטרופולין ואינטרנט בינת פרויקט אסטרטגי רחב היקף שנועד להכין את החברה לשנים הבאות – החל ממעבר לדאטה סנטר חדש ומתקדם, דרך חיזוק יכולות השרידות וההמשכיות העסקית, ועד יצירת תשתית שתתמוך בצמיחת הארגון, בציי הרכב החשמליים ובשירותים הדיגיטליים לנוסעים.

האתגר המרכזי לא היה רק טכנולוגי.

הפרויקט בוצע תוך שמירה מלאה על פעילות החברה, ללא פגיעה במערכות הקריטיות המשרתות את הנהגים, הסניפים, חדרי הבקרה והנוסעים. המעבר חייב תכנון מדויק, עבודה בשלבים, והטמעה בסביבה שפועלת 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.

מה כלל הפרויקט?

  •  הקמת סביבת Data Center חדשה ומתקדמת עבור מערכות הליבה של מטרופולין.
  •  ארכיטקטורת שרידות מלאה בין אתר הייצור לאתר הגיבוי (DR), המאפשרת המשכיות עסקית גם במקרה של תקלה משמעותית באתר אחד.
  •  תשתיות תקשורת ויתירות רב-שכבתיות עבור עשרות אתרים, מערכות תפעוליות ואלפי משתמשים.
  •  תמיכה במערכות קריטיות כגון כרטוס, מערכות תפעול, דיווח בזמן אמת, שירותי מידע לנוסע וניהול פעילות התחבורה השוטפת.
  •  שילוב מספר ספקי תקשורת ותשתיות, במטרה להקטין תלות בגורם יחיד ולשפר את רמת הזמינות והשרידות.
  •  ניטור, בקרה וניהול פרואקטיבי 24/7 המאפשרים גילוי וטיפול בתקלות בזמן אמת.

אבל יותר מכל – זהו פרויקט שבנה את התשתית לדור הבא של התחבורה הציבורית.

תשתית המסוגלת לתמוך בגידול בהיקפי הפעילות, בטרנספורמציה הדיגיטלית, בשירותים מבוססי דאטה ובמעבר ההולך וגובר לציי אוטובוסים חשמליים.

מאור אברמוביץ, סמנכ"ל מערכות מידע במטרופולין:

"מבחינתנו מדובר הרבה מעבר לשדרוג טכנולוגי. המטרה הייתה להבטיח רציפות תפעולית מלאה לארגון שמספק שירות חיוני לציבור סביב השעון. בנינו תשתית מודרנית, עמידה וניתנת להרחבה, שתאפשר לנו להמשיך להוביל חדשנות בתחבורה הציבורית, לתמוך בצמיחת החברה ולספק שירות אמין לנוסעים גם בשנים הבאות."

שמוליק הבר, מנכ"ל אינטרנט בינת:

"בתשתיות קריטיות, המבחן הוא בזמן תגובה. הקמנו עבור מטרופולין רשת חסינה שמבוססת על יתירות ספקים וניהול הדוק שלנו מסביב לשעון. כשאנחנו מזהים ומגיבים לתקלה בתוך דקות, אנחנו מעניקים למטרופולין הרבה יותר מתקשורת – אנחנו מעניקים להם שקט תפעולי מוחלט."

 

האם AI באמת משנה את כללי המשחק באבטחת המידע? כתבה של שמוליק הבר ב"אנשים ומחשבים"

האם AI באמת משנה את כללי המשחק באבטחת המידע? 💫
🤖 רוב השיח סביב AI עוסק בדליפות מידע, מודלי שפה ו-Shadow AI. אבל אולי זו בכלל לא השאלה הנכונה. כשהתהליכים העסקיים משלבים עובדים, מודלי AI, יישומים ומקורות מידע רבים, האם מודל אבטחת המידע שעליו ארגונים נשענים כבר עשרות שנים עדיין מתאים למציאות הזו?
💡 זו בדיוק השאלה שמעלה Shmulik Haber בכתבה הבאה.
🔗 לכתבה המלאה